אהבה

ניסיתי לחלוק את החוויה שלי, הן כיזם והן כמשקיע, לגבי למה ואיך להקים סטארט-אפ. עם זאת, שאלות אחדות נותרו פתוחות. איך נוכל ליצור אושר וגם עושר? מה המטרה האולטימטיבית של כל העשייה הזאת? לא ניתן לענות על שאלות אלה מתוך ניסיון עבודה, וגם לא מחוויית חיים קצרה ופשוטה. תשובות אלה נמצאות בטבע האנושי, במה שזה אומר להיות אנושי.

בנקודה זו, הניסיון וההיגיון שלי אבודים. כל שנותר לי להציע הוא סיפור.

כאיש צעיר, ביליתי זמן רב עם סבי, ששמו היה צ’סידיו. הוא חשב כל הזמן על אכילה, על סבתא שלי ועל הנכדים שלו. לסבי היו חיים קשים. באופן מוזר, זה גרם לו אושר. הרעיון הקסים אותי.

סבי היה דבוראי. בגיל 20 הוא יצא למלחמה כחלק מהחטיבה האלפינית, יחידת האלפיניסטים של איטליה. הוא השתתף במערכה ברוסיה כחלק מגדוד ל’אקווילה. הוא נשלח לחזית, על נהר הדון. בחורף 1943 יצא הצבא הרוסי למתקפה מכרעת שאילצה אותם לסגת. האלפיני צעדו בשלג במשך 15 ימים. רבים מחבריו של סבי קפאו למוות. הוא סיפר לי על כמה מהם שנראו כאילו הם נשענים על קיר או מתיישבים, ולעולם לא זזו יותר. בגלל לחץ שמא כוחות האויב יכתרו אותם, הם נאלצו ללכת במשך ימים ללא שינה. ערב אחד, כשהיה משוכנע שהוא עומד למות מקור, ניסה להרוג את עצמו באקדחו, אבל ניצל בזכות ידיו הקפואות. הוא לא הצליח להוציא את האקדח מנרתיקו. הוא אמר לי שלרבים היה אותו רעיון, וחלקם הצליחו. הוא היה בן 20, רק ילד.

הוא אמר לי פעמים רבות שעמוק עמוק בנשמותיהם, בני האדם טובים, אבל רשעותם של אנשים ספורים יכולה להפוך אותם לחיות. הוא הרבה לדבר על ההבדל בין בני האדם לחיות. הוא אמר שמחווה קטנה של אנושיות חזקה יותר מכל מעשה רשעות. הוא ניצל משום שאישה רוסייה לקחה אותו לבקתה שלה, דאגה שיהיה לו חם והאכילה אותו. האשה אמרה שהוא מזכיר לה את בנה, שנלחם בשורות האויב. בעודה מטפלת בו, בכתה האישה משום שלא היו לה חדשות על בנה. אמו של אויבו הצילה את חייו.

סבי היה גאה שחזר חי מבלי שהרג איש. לעתים קרובות הזכיר לי את העובדה הזאת, ואני מבין מדוע.

כשחזר לעיירה שלו, לא נותר ממנה זכר. הגרמנים, שהפכו מבני ברית לאויבים בזמן היעדרו, פוצצו אותה. הוא בנה מחדש את הבית. השמחה שחש כששב והתאחד עם סבתי הביאה עד מהרה להולדת דודי ואמי. רעידת אדמה הרסה את הבית שוב, אבל הוא בנה אותו מחדש. כעבור מספר שנים, כפור הרג את כל הדבורים שלו והשמיד את היבול. לכן החליט ללכת ולעבוד במכרה. 10 שנים מאוחר יותר, הוא אובחן כסובל מסיליקוזיס, מחלת כורים טיפוסית. הרופאים נתנו לו 3 שנים לחיות. אבל בשבילו, לאחר ששרד את הנסיגה הרוסית, סיליקוזיס הייתה כמו התקררות. הוא חי עוד 25 שנים, ובסופו של דבר נפטר בגיל 83. הוא נכנע רק לאחר שהסוכרת השאירה אותו עיוור ולקחה אחת מרגליו. סבי אהב את החיים. הוא לא רצה למות.

למרות שהיו לו חיים קשים, הוא היה מאושר. הוא הסביר את זה באומרו שעבודה שמבוצעת היטב מעשירה, מתגמלת ומספקת את האדם, וגורמת לחיים מאושרים. כעבור שנים, בראיונות, שמעתי את אותו רעיון מפיהם של מריו ריגוני שטרן וג’וזפה פריסקו, שניים מחבריו לנשק במהלך הנסיגה הרוסית. עבודה מבוצעת היטב עושה אותך מאושר. מתכון פשוט לאיך ליצור אושר.

בשנים האחרונות לחייו, הייתי בערך באותו גיל שהיה בזמן המלחמה. הייתי איתו הרבה, והוא תמיד רצה לספר לי את הסיפורים שלו על רוסיה. הוא אמר שלעולם לא ירצה שאעבור את החוויות האלה כדי להבין מה באמת חשוב בחיים. הוא היה משוכנע שהסיפורים חזקים כמו החוויה עצמה, אבל אני חושב שגם הוא רצה חברה, והוא ידע שסיפורי המלחמה הם דרך טובה להשאיר אותי ליד מיטתו.

אתה יכול להיות מאושר מעבודה שביצעת טוב, אבל השאלה למה אתה עושה את העבודה היא בעיה עמוקה יותר.

כשהעליתי את הנושא, הוא סיפר לי על המילים האחרונות של אלה שהיה עד למותם. לא המילים האחרונות של אנשים זקנים, אלא של חבריו לנשק הצעירים. הוא אמר לי שהמוות מאלץ אותנו להגיע למסקנות האמיתיות, אלה שאינן קשורות לגבולות, גזעים או דתות. מסקנות אלה מתמצתות את טבע האדם על ידי הפשטתו.

הוא נזכר שכאשר חבריו או אויביו הרוסים מתו, הם רק אמרו אחד משני דברים:

אם היו נערים צעירים, הם צעקו לאמהותיהם לעזרה. הם צעקו “Mamma! Mamma!” אם היו איטלקים, ו”Mama! Mama!” אם היו רוסים. המחשבה האחרונה שלהם היתה על האדם שהביא אותם לעולם. אנשים זהים זה לזה, והדמיון הלשוני של המילה שהייתה להם הכי חשובה פשוט סיפק הוכחה נוספת לכך.

אבל הדבר שהדהים אותו ביותר היה הביטוי האחרון של אלה שהיו להם ילדים: כל מה ששמע היה שמות ילדיהם. המחשבה האחרונה שלהם היתה עליהם. בשביל העתיד. זו לא היתה זעקה לעזרה כמו של אלה שקראו לאמהותיהם. זו היתה קינה על שלא יוכלו עוד לדאוג להם.

זה כאילו שהחיים מחולקים לשני שלבים: התקופה שבה אתה מקבל אהבה מאלה שבאים לפניך, והתקופה שבה אתה נותן אהבה למי שבא אחריך.

היה מאושר מעשיית עבודה עבור מי שבא אחריך. זה יגרום לך גאווה.

אד מאיורה