מהנדסים

מנהלים אינם טובים מספיק בניהול מהנדסים.

למרות שאני מרגיש לגמרי מהנדס, אין לי בעיה להצהיר שמהנדסים הם בין העובדים שהכי קשה לנהל, להניע ולהפוך לפרודוקטיביים. מהנדסים רואים עצמם אומנים, לפעמים אמנים. הם רגישים, עצלנים ונרקיסיסטים, והם מראים נכונות מועטה מאד ללמוד מהטעויות שלהם. הם עשויים להיראות לא חברתיים, אבל במציאות הם תמיד מוכנים לדון בכל היבט של עבודתם עם האדם הקרוב ביותר.

מילות הקסם שלהם הן “אי אפשר לעשות זאת”, אבל בין ההביטויים השגורים בפיהם ניתן למנות גם את: “אין בעיה לעשות את זה”, “אנחנו צריכים עוד זמן”, “אנחנו צריכים לקיים פגישה”, “הפגישות האלה חסרות תועלת”, “אנחנו צריכים עוד משאבים”, “יותר מדי מאיתנו עובדים על זה”, “אנחנו צריכים תשתיות נוספות”, “הוצאות התקורה של התשתית שלנו יצאו מכלל שליטה”, “לא נתת לי הוראות מדויקות”, “אני לא רוצה להיות מנוהל לפרטי פרטים”.

אין ספק שהצהרות אלה אינן מייצגות את צורכיהם האמיתיים. במקום זאת, הם ביטוי חיצוני של אי שביעות רצון שלהם. זו נגרמת לרוב כתוצאה מכישלון המנהלים שלהם להבין אותם. בעיותיהם נובעות מהיעדר מנהיגים כריזמטיים. למרבה הצער, מהנדסים צריכים יותר מנהיגים כאלה מכפי שיש לשוק להציע כרגע.

מצידם, מהנדסים רבים אינם שואפים להפוך למנהלים כי הם מודעים היטב עד כמה קשה יהיה לנהל ולהניע את עמיתיהם לשעבר התובעניים. קשה להם מדי לקבל גיוס עובדים עם מיומנות חדשה ולנטוש את הרעיון שילמדו את המיומנות הזאת בעצמם. בהקשר המסוכן הזה, ניהול נראה מהלך קריירה לא מושך.

זה מוביל לבעיה ארוכת טווח: אט אט, הנדסה לא תיכלל בתהליך קבלת ההחלטות, למרות שהטכנולוגיה נותרת הבסיס לצמיחה הכלכלית.

האמת היא שמהנדסים סובלים ממתח ניכר. הם מתבקשים להיות יצירתיים ופרודוקטיביים בעת ובעונה אחת. לעתים קרובות נטען כי הפיתוח האקספוננציאלי של הטכנולוגיה בעתיד יוביל לאובדן של מקומות עבודה רבים, וכי המהנדסים יהיו היחידים שיהיו מסוגלים לנהל את השינוי וליהנות ממנו. במציאות, זה רחוק מן האמת. המיומנויות של המהנדסים מתיישנות באותה מהירות כמו המיומנויות של עובדים אחרים. לנוכח העובדה שקריירת ניהול אינה מושכת בעיניהם, ​​הם עושים כסף על ידי עבודה עם טכנולוגיה שעושה את העבודה אך היא בדרך החוצה, ובתוך כך מנסים לשכנע את המנהלים שלהם לעבוד על טכנולוגיה שתהיה יותר שימושית בעתיד.

בקיצור, עלינו לפתור שתי בעיות:

1. יצירת מסלולים עבור המהנדסים שסובבים סביב הדרכה מתמשכת וניסויים יצירתיים. נניח שהם מקדישים לכך לפחות 20% מזמנם.
2. לגרום להם להיות 25% יותר פרודוקטיביים כדי לפצות על הזמן שניצלו

כפי שקורה לעיתים קרובות, כאשר הבעיות מוגדרות בבירור, הפתרונות נראים פשוטים. את הבעיה הראשונה ניתן לפתור על ידי הקצאת 20% מזמנם של המהנדסים לעבודה על פרויקטים של החברה עם טכנולוגיה שאינה אידיאלית עבור הפרויקט עצמו, אך היא אופטימלית לעתידם של מהנדסים באופן כללי.

עכשיו, אם נניח את התרחיש הגרוע ביותר, לפיו זמן זה הוא לחלוטין לא פרודוקטיבי (הנחה שבוודאי תתברר כלא נכונה), אנחנו חייבים להפוך את 80% הנותרים יותר פרודוקטיביים בסכום הדרוש כדי לקזז את מה שאבד. אם אנחנו נותנים לעצמנו יעד של 25%+, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות לא פרודוקטיביים לחלוטין במהלך שלב 1.

החדשות הטובות הן שמהנדס חדור מוטיבציה יכול להיות פי 10 יותר פרודוקטיבי ממהנדס חסר מוטיבציה. כאשר מדובר בהמצאת פתרונות יצירתיים לבעיות, יחס זה יכול להיות אפילו גדול יותר. לפיכך, לא צריך להיות קשה להשיג גידול של 25%. למעשה, זה בטח יקרה ברגע שתיפתר הבעיה שגרמה להם להיות שליליים ולא מרוצים מהעבודה: שליטה רבה יותר על עתידם.

כשמביאים איזון רב יותר למיקוד המקצועי שלהם, אנו אמורים לשמוע פחות ופחות את הטיעונים הטיפוסיים שתוארו קודם לכן במאמר זה. מהנדסים ירגישו פחות צורך במנהיגים כריזמטיים. יתכן שדי יהיה במנהלים טובים. אם הכל יעבוד לטובה, מהנדסים נוספים יתחילו להסתכל על ניהול כעל אפשרות קריירה, ואולי הם יהפכו למנהלים שדרושים להם כיום.